החלטה בתיק תא"מ 52726-05-12

במוקד הדיון נשוא החלטה זו, ניצבת השאלה האם ראוי להורות על סילוק התביעה על הסף, לאחר שכך הסכימו הצדדים וניתן תוקף של פסק דין להסכמתם במסגרת תובענה אחרת.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי ראוי להשיב על שאלה זו בחיוב ולהורות על סילוק התביעה על הסף.

בין הצדדים התגלע סכסוך בנוגע להפרה נטענת של הסכם שותפות בעסק שהקימו. המבקש הגיש תביעה כנגד המשיב בבית משפט לתביעות קטנות, בעתירה לפיצוי בסכום של 30,000 ש"ח ואילו המשיב הגיש את התביעה דנן, בעתירה לפיצוי בסכום של 70,000 ש"ח.

ביום 6.6.12, התקיים דיון שני במספר בתביעת המבקש בבית משפט לתביעות קטנות. במסגרת דיון זה, שבתי והצעתי לצדדים הצעות דיוניות ומהותיות תוך הבהרת סיכויים וסיכונים. הצדדים הגיעו לדיון בחסות מתורגמן ושכנת המשיב - התובע בתיק זה. זאת, לאחר שבדיון קודם ביקשתי מעורבות "מבוגר אחראי" המקובל על שני הצדדים, שיסייע בעלייתם על דרך הפשרה. על אף שהמשיב לא זימן עדיו לדיון כפי שנקבע, התרתי לו אפשרות לעשות זאת לקראת הדיון הנדחה  (ר' פרו' מיום 16.1.12 בת"ק 27456-09-11).

במסגרת הדיון הנדחה, המשיב לא ביקש להשמיע עדיו ולאחר שעות ארוכות, בסיועה האדיב והמשמעותי של הגב' מנטגבהש בוגלה המקובלת על שני הצדדים, הוצגה הסכמתם המביאה לסיום הסכסוך בשתי התובענות. שבתי ובדקתי כי המכלול מובן לצדדים  בסיוע המתורגמן, נחה דעתי כי הסכמתם משקפת נאמנה את אומד דעתם המלא והחופשי וזוהי לשונה לפרוטוקול הדיון:

" הגענו להסכמה כפי המלצת בית המשפט ובסיוע הגב' מנטגבהש בוגלה לפיה הנתבע ישלם לתובע סכום כולל של 5,000 ש"ח שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים... וכן שתי התביעות שהגישו הצדדים תסתיימנה ללא צו להוצאות. מבהירים כי מדובר בתי זה ובתיק 52726-05-12... הסכמתנו בתיק זה מסיימת את המחלוקת בשני התיקים באופן סופי ומוחלט... הנתבע: אני אדאג שהעורך דין שלי תגיש בקשה לדחות את התביעה בתיק האחר. ברור לי שההסכם הזה סוגר את התיק השני" (ר' פר' הדיון בת"ק 27456-09-11 מיום 6.6.2012) .

נתתי תוקף של פסק-דין להסכמה זו ובמסגרתו ציינתי, כך:

"שוכנעתי לאחר דין ודברים ארוך, מתורגם בסיועה של הגב' מנטגבהש בוגלה - שכנת הנתבע, שהובאה במטרה לסייע לצדדים להגיע להסכמות - כי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים משקפת נכונה את אומד דעתם ואת כוונותיהם המלאות. הובהרו להם הנתונים הנדרשים ביחס לשני ההליכים וניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמתם" (להלן: " פסק הדין", ר' פרו' מיום 6.6.12).

מאחר והמשיב הגיש תובענתו באמצעות בא-כוח ולשם הנימוס הדיוני, הסתפקתי ברישום התחייבותו הדיונית, בהנחה ברורה שתוגש בקשה לדחיית התובענה דנן בהתאם להסכמת הצדדים.

ביום 12.6.12, הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין, ככל שמתייחס לתובענה שהגיש וכן לעכוב ביצוע הרכיב הכספי החל עליו מכח פסק-דין.

בו ביום ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה ובה הפנייה למהלך הדיון כפי שנערך ולהסכמת הצדדים. עוד הבהרתי תוואי דיוני שונה, ככל שמתבקש ביטול פסק-דין שיסודו בהסדר.

לא התבקשה מעורבות ערכאת הערעור בהחלטה זו והמשיב חדל מלהגיש בקשה לדחיית התובענה דנן ואך עתר להורות למבקש להגיש כתב הגנה. בתגובת המבקש, נכללה ההתייחסות המתבקשת לדחיית התובענה ואף הוגשה בקשה תואמת מטעמו. דומה כי בשוגג ניתנה למבקש הוראה מטעם כב' הרשמת לשקול הליך ביניים ולהגיש כתב הגנה. כבר אציין כי לא ראיתי בהוראה זו משום מחסום דיוני מלפני המבקש, בבואי לדון בעתירתו לסלק את התביעה על הסף מחמת ההשתק שהקים פסק-דין.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הוא התקשה להציג את גרסאותיו וטענותיו טרם שניתן פסק הדין, הכחיש כל חוב נטען כלפיו והפנה לקביעה כי על המבקש להגיש כתב הגנה בתיק זה. עוד טען כי בניגוד למבקש, הוא עצמו לא קיבל את יומו בבית המשפט.

המשיב נמנע מהגשת תובענה עצמאית לביטול פסק הדין, שיסודו בהסכמת הצדדים. פסק הדין וההחלטה המורה על דחיית גישת המשיב כי יש לבטלו, הפכו חלוטים  והמסגרת הדיונית הנוכחית של תביעת המשיב, אינה ראויה לדון פעם נוספת באותן טענות שנדחו (ר'  רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337 (1999); ע"א 5914/03 - שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח, (1.5.2005); ע"א 1351/06 - ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (17.9.07)).

משלא נקט המשיב בדרך הקבועה לביטול פסק-דין שנתן תוקף להסדר פשרה, דחיתי את מבוקשו להעלות טענות כנגד נפקותו בגדר תביעתו, שדינה, כהסכמתו, סילוק על הסף.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי גם לגופן של טענות המשיב, לא התרשמתי כי נגרעה זכותו להציג את כל שביקש. ניתנו לו ההזדמנויות כדבעי להיערך לדיון החל מזה שנערך ביום 16.1.12, המשך בהחלטה מיום 30.4.12 וכלה בדיון מיום 6.6.12. הוא לא התקשה להציג טענותיו ולא נמנעה ממנו הזכות לעשות כן.

עצמת טענות המשיב מכורסמת אף לאור החיזוק לגמירות דעתו, הנמצא בעצם השגת הסדר הפשרה לצד קיומו של ההליך המשפטי, ששימש מסגרת למשא ומתן הנרחב בתיווכה של הגב' בוגלה (השוו רע"א 4976/00 - בית הפסנתר נ' מור פ"ד נו(1) 577, 585 (2011)).

על מהותו של הסכם פשרה כגון זה אליו הגיעו הצדדים מלפניי, עמד בית המשפט ברע"א 4976/00 הנ"ל, בזו הלשון:

" פסק הפשרה מבוסס על ויתורים הדדיים של הצדדים...והנה המשיבות, לאחר שנהנו מוויתוריה של המבקשת ושילמו לה אך סכום פיצויים סמלי, נמנעו מלקיים את ההתחייבות ובתביעה שהגישו ביקשו לבטל חלק זה בלבד של פסק הפשרה. זאת בשעה שהמבקשת, בהסתמכה על המצג שהציגה...בדבר הסכמתה לפשרה, שינתה את מצבה לרעה...נסיבות אלה מקימות השתק דיוני המונע את הצד שנהנה מהסדר מוסכם שגיבש עם יריבו מלטעון ומלהוכיח טענות, אפילו אם הן נכונות, הכופרות בתוקף ההסדר. ההשתק חל מכוח חובת תום ^-הלב, שממנה נובע האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. פן של איסור זה משתקף במניעה לכפור במצג שבעטיו ניתן סעד במשפט ושבעקבותיו הצד האחר שינה לרעה את מצבו" .